ערעור על החלטה לביטול פס"ד שניתן בהסכמה

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר) מיום 24.9.2011, בו נדחתה תביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: אביטן) לביטול פסק דין שניתן בהסכמתו בשנת 2003, אך נפסק לזכותו פיצוי בסך של 350,000 ש"ח עקב מצג שווא ואבדן אוטונומיה.

רקע עובדתי וההליכים בין הצדדים

1.        הערעור שבפנינו הוא אחד מני מספר הליכים שהתנהלו בין הצדדים.

           אביטן הוא חבר במערערת, האגודה השיתופית מושב צוריאל (להלן: האגודה), והוא גם נושה של האגודה על פי פסק דין חלוט מתחילת שנות התשעים (בית משפט השלום בנהריה בת"א 4389/91). חוב האגודה לאביטן נובע, ככל הנראה, מיתרות זכות בפנקסי האגודה ושירותים חשבונאיים שאביטן נתן לאגודה.

           האגודה חדלת פירעון מזה שנים רבות, ועו"ד אריה הרמלין התמנה כמשקם של האגודה (להלן: המשקם) על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים). ביום 7.10.1996 ניתן פסק משקם חלקי לפיו אושר חוב האגודה כלפי אביטן בסכום של כ- 1.3 מיליון ש"ח (בערכי שנת 2002). בהמשך, במסגרת הליכי השיקום של האגודה, גובש בקרב רוב מוחלט של נושי האגודה הסדר נושים (להלן: הסדר המעטפת) על פיו התחייבה האגודה לשלם לנושים סך של כ-6.5 מליון ש"ח לעומת חוב כולל של כ-27 מליון ש"ח בפריסה של כ-7 שנים. על פי הסדר המעטפת, כל נכסי האגודה, לרבות זכויותיה בתנובה וזכויותיה בפרויקט הרחבה של המושב, ישמשו כמקור להחזר חובות האגודה. לצורך ביצוע ההסדר מונו כנאמנים עו"ד נמרוד טפר מטעם הנושים ועו"ד שלמה יער-בר מטעם האגודה. הסדר המעטפת אושר על-ידי המשקם ביום 15.8.2002 וניתן לו מעמד של פסק משקם ביום 23.1.2003.

2.        אביטן התנגד להסדר המעטפת ולהחלטות המשקם והגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לביטולו (ת"א 907/02). בתביעה נטען כי יש להכיר באביטן כבעל מעמד מיוחד בין נושי האגודה, שכן בנוסף להיותו נושה הוא גם חבר האגודה ולפיכך הפגיעה בו היא כפולה: פעם אחת בכך שעל פי הסדר הנושים עליו לוותר על חלק ניכר מהחוב המגיע לו, ופעם שנייה בכך שכחבר האגודה הוא יצטרך לשלם חלק מחובו שלו לעצמו. במהלך הדיונים בתביעה זו הגיעו אביטן והאגודה להסכמה בחודש מאי 2003 על העברת הסכסוך ביניהם לבוררות בפני שר החקלאות דאז, שלום שמחון. על יסוד הסכמה זו חזר בו אביטן מתביעתו ומהתנגדותו לאישור הסדר המעטפת, ומשכך ניתן ביום 17.6.03 פסק דינו של השופט ע' גרשון לפיו: נדחתה תביעתו של אביטן לביטול פסק המשקם; ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם של הצדדים להסדר המעטפת; ניתן תוקף של פסק דין לפסקי המשקם מיום 15.8.2002 ומיום 23.1.2003 וכן להסדר המעטפת עצמו (להלן: פסק דינו של השופט גרשון).

3.        הליך הבוררות בין האגודה לאביטן לא יצא אל הפועל, בעקבות סירובו של השר שמחון לשמש כבורר. זאת, מן הטעם שהוסבר במכתבו מיום 26.6.2006, ולפיו הבין השר שמחון ש"נעשה בי שימוש לצרכים פנימיים בתוך היישוב". עם הודעה זו הופסקו הליכי הבוררות ואביטן לא פנה לבית המשפט על מנת למנות בורר חלופי.

           ביום 6.12.2006, ניתן פסק משקם לעניין חוב חברי האגודה, לאחר שחברי האגודה שילמו אישית את חלקם בחוב שנקבע לפרעון בהסדר המעטפת. במסגרת פסק דינו, הורה המשקם להסיר את כל צווי המניעה והעיקולים שרבצו על נכסי החברים, למעט צו עיקול זמני שניתן לטובת אביטן על דמי שכירות שחברים באגודה היו זכאים לקבל מחברת "סלקום".

           עוד קודם לכן, ביום 23.10.2006, פנה אביטן למשקם בבקשה לקבוע כי עניינו יצא מתחולת חוק ההסדרים בהתאם לסעיף 10(א) לחוק ההסדרים, וכי חוב האגודה כלפיו צריך להיות מוסדר בהליך בוררות ולא בפני המשקם. ביום 1.8.2007 ניתן פסק דינו של המשקם, בו נדחתה טענתו של אביטן כי קיים הסכם בוררות מחייב בינו לבין האגודה. המשקם קבע כי לא ניתן להחריג את הסדר חוב האגודה לאביטן מחוץ לחוק ההסדרים, ועל כן תביעת החוב צריכה לידון בפניו ולא בנפרד מכלל הנושים. עוד הורה המשקם על ביטול העיקול שהוטל לזכות אביטן על הכספים מ"סלקום", לאחר שהחברים שילמו את חובם על פי ההסכם ויתרת חובם להסדר נמחקה.

4.        על קביעות אלה של המשקם הגיש אביטן תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 908/07).

           בפסק דינה של סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג מיום 25.1.2009, התקבלו מרבית טענותיו העובדתיות של אביטן. נקבע כי האגודה אכן התחייבה לנהל עם אביטן הליך בוררות בקשר עם חובו; כי ככל הנראה אף הייתה התחייבות מצד האגודה לתמורה מוגדרת כנגד הסכמתו של אביטן שלא להתנגד להסדר המעטפת ולהסכמתו למשוך את תביעתו לביטול פסק המשקם שאישר את ההסדר; כי הפסקת הבוררות לא הייתה באחריותו של אביטן; וכי נושי האגודה הסכימו לקיומו של הליך הבוררות ולכך שאביטן יהיה רשאי לגבות את חובו, ובלבד שהדבר ייעשה לאחר ביצוע הסדר המעטפת ופסק המשקם.

           למרות קביעות אלה, דחתה השופטת וסרקרוג את תביעתו של אביטן, מן הטעם שחוק ההסדרים אינו מאפשר החרגת תביעתו של נושה מחוץ להסדרים שנקבעו בחוק. לאחר ניתוח סעיפים 7 ו-10 לחוק ההסדרים, נקבע בפסק הדין כי אביטן אינו יכול לברר את חוב האגודה כלפיו אלא במסגרת חוק ההסדרים לפני המשקם, בהיותו נושה של האגודה. נקבע, כי תיקון מס' 4 לחוק ההסדרים, שאפשר לחבר באגודה להודיע שלא להחיל לגביו את הוראות החוק, אינו חל על חבר אגודה בכובעו כנושה. בהקשר זה הצביעה השופטת וסרקרוג על הדמיון בין חוק ההסדרים לדיני פשיטת רגל ופירוק תאגידים, וכי סעיף 7 לחוק ההסדרים אינו מותיר לנושה שיקול דעת לפעול או לפתוח הליך שלא במסגרת הליכי ההסדר. לבסוף, הבהירה השופטת וסרקרוג כי גם אם טעתה בפרשנותה, הרי שלכל היותר ניתן לאשר את הצעת המשקם לפיה ההליך בין אביטן לאגודה יועבר לבוררות, רק לאחר שיינתן פסק משקם סופי. זאת, מאחר שלא ניתן לאפשר הליכי גבייה מקבילים, כך שגם אם אביטן היה מצביע על מקורות כספיים אחרים של האגודה לכיסוי החוב כלפיו, יהיה עליו להחזירם לקופת המשקם לטובת כלל הנושים.

           תביעתו של אביטן לביטול פסק דינו של המשקם נדחתה אפוא, אך למרות זאת, ונוכח מורת רוחה מהתנהלות האגודה, חויבה האגודה לשלם לאביטן הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח. (להלן: פסק דינה של השופטת וסרקרוג).

5.        בעוד התביעה מתנהלת בפני השופטת וסרקרוג, הגיש אביטן שלוש תביעות נוספות לבית המשפט המחוזי בחיפה. באחת מהתביעות, עתר אביטן לבטל את פסק דינו של המשקם מיום 30.7.2007, בו החליט המשקם שלא לדחות את ביצוע ההרחבה במושב חרף טענות לאי-סדרים בהתנהלות ועד המושב וחבריו (ה"פ 216/07). בפסק דינו מיום 6.11.2008 דחה כב' השופט מ' רניאל את התביעה בקובעו, בין היתר, כי הסדר המעטפת שריר וקיים, וכי עקב הסכמתו של אביטן להסדר המעטפת שאושר בפסק דינו של השופט גרשון, הוא מנוע מלטעון נגדו. עוד נקבע כי אביטן הוא "נושה קטן", שחלקו בין הנושים הוא כ-2%, ובהתחשב בנושים המובטחים, חלקו בגביה עומד על 1.1% בלבד (להלן: פסק דינו של השופט רניאל).

6.        להשלמת התמונה יצוין כי הסדר המעטפת שאושר בפסק דינו של השופט גרשון לא כלל את חלוקת התמורות ואלה נקבעו על-ידי המשקם בנספח חלוקת תמורות מיום 1.8.2007 (להלן: נספח חלוקת התמורות). בהחלטתו מיום 12.5.2008 הציע המשקם כי המחלוקת בין הצדדים לגבי חוב האגודה לאביטן תועבר לבוררות מחוץ לחוק ההסדרים, אך ככל שייקבע שהאגודה חייבת לאביטן יותר מחלקו לפי הסדר המעטפת, הוא יוכל לממש את פסק הבורר רק לאחר שהסדירה האגודה את מלוא חובותיה לנושים, ולאחר שיינתן פסק משקם סופי. בתשובתו מיום 25.5.2008 דחה אביטן הצעה זו, בנימוק שמועד מתן פסק המשקם הסופי אינו ידוע והתנאת תשלום חובות האגודה כלפיו במתן פסק המשקם הסופי מהווה מבחינתו הרעה בתנאים. לאחר שניתן פסק דינה של השופטת וסרקרוג, קבע המשקם, בהחלטתו מיום 3.8.2009, בהסכמת האגודה ואביטן, כי ינוהל משא ומתן ביניהם בליווי מנכ"ל המנהלה להסדרים, וככל שזה לא יצלח, יועבר ההליך לבוררות כאמור בהצעתו מיום 12.5.2008. יומיים לאחר מכן, הודיעה האגודה כי היא חוזרת בה מהסכמתה, וביום 2.12.2009 ביטל המשקם את החלטתו זו, ונקבע כי נשייתו של אביטן תמשיך להתברר לפניו במסגרת חוק ההסדרים.

7.        בעוד התביעה מתנהלת בפני השופטת וסרקרוג, הגיש אביטן ביום 1.11.2007 תביעה נוספת, שהיא מושא דיוננו. בתביעה זו עתר אביטן לביטול פסק דינו של השופט גרשון, אשר כזכור נתן תוקף להסכמת הצדדים לאישור הסדר המעטפת. התביעה עוכבה בהסכמה עד לאחר שפסק דינה של השופטת וסרקרוג הפך לחלוט.

           אביטן טען כי יש לאפשר לו לחזור בו מהסכמתו לאישור הסדר המעטפת, עקב אי-קיום הבוררות, וכפועל יוצא מכך, עתר לביטול פסק דינו של השופט גרשון. בתמצית, אביטן טען כי ההסכמה לנהל הליך בוררות, היא שעמדה בבסיס הסכמתו למתן פסק דינו של השופט גרשון, אך הסכמה זו הופרה באופן יסודי על-ידי האגודה והמשיבים-הנושים. לחלופין, נטען כי פסק דינו של השופט גרשון ניתן בעקבות טעות או הטעיה, ונוכח קביעתה של השופטת וסרקרוג לפיה הסכם הבוררות מנוגד לחוק ההסדרים, נשמטת הקרקע תחת הסכמתו למתן פסק דינו של השופט גרשון.

           עו"ד טפר, הנאמן מטעם הנושים, התנגד לתביעה, וטען כי הסכמתו של אביטן להסדר הנושים ממילא לא נדרשה, בהיותו נושה זעיר בהיקף נשייתו לעומת כלל הנושים, כך שאין כל עילה לביטולו של הסדר המעטפת, שהוא בבחינת "מעשה עשוי". עם זאת, הדגיש הנאמן כי אין לנושים התנגדות, כי לאחר שישולם להם מלוא החוב המופחת על פי הסדר המעטפת, ולאחר שיינתן פסק משקם סופי לאגודה, האגודה תנהל בוררות עם אביטן.